"אבא, שמור על עצמך, אל תצא החוצה", "אמא, אם את זקוקה למשהו? תתקשרי אלי ואעזור לך". סטודנטית שסיימה לימודיה שולחת אלי הודעה ומתעניינת בשלומי. אלו שיחות הטלפון שמקבלים הורים בשבועות האחרונים. לא מסרונים, לא פניה באמצעים טכנולוגים שונים. פשוט שיחת טלפון טובה והמוכרת לדורות הקודמים. משפחות צעירות באות מתחת לבניין הסבא והסבתא ומשוחחות איתם ממרחק. שיחות של חיבה ודאגה כנה.
משבר הקורונה יוצר, אולי, מציאות חדשה ויביא, אולי, לשינוי והקטנת הפער הבין דורי הקיים. לדעתנו, הדור הזה שגדל על נוכחות מוחשית של, לפחות, עוד שני דורות הקודמים לו מתחיל להפנים שאולי המצב ישתנה. מצב שבו המוות עשוי להכות בהוריו או בהורי הוריו. תובנה המתחילה אט אט לחלחל ופתאום זה הם מבינים שהם יכולים לסייע ולמנוע את המחלה או המוות במספר פעולות פשוטות שעיקרן סיוע לבידוד ונטילת משימות שעד כה היו נחלת הדורות הקודמים.
את השינוי ניתן לחוש בדאגה הכנה של הצעירים. מעין היפוך תפקידים. ההורים הופכים להיות מושא הדאגה של הצעירים. הם נוטלים אחריות אישית על היפוך המצב ומנסים בדרכים שונות ויצירתיות להקל ההורים ולעתים, לשכנע אותם בנחיצות השמירה על עצמם דבר שהיה עד כה מחלתם ותפקידם של ההורים מול ילדיהם.